המערער הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של אי קיום צו בית משפט - עבירה לפי סעיפים 205 ו- 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965, בכך שלא קיים אחר הוראות גזר הדין שניתן נגדו בת.פ. 1549/07 ותיק עמק 20295/04.
לפי הנסיבות שהובאו בפנינו, הסתבר כי המערער החל בבניית בית מגורים, ששטחו כ- 130 מ"ר, ללא היתר בניה על חלקה שאינו בבעלותו, עוד בשנת 2001. נוכח המעשים האמורים, ניתן נגד המערער גזר דין בת.פ. 1549/01, אשר ציווה עליו להרוס את המבנה האמור.
בתיק עמק 20295/04, הוארכה התקופה לביצוע צו ההריסה עד ליום 21/2/2006.
במקביל, הסתבר כי המערער הוסיף ובנה קומה נוספת על המבנה הקיים, וזאת חרף גזר הדין בת.פ. 1549/01.
בתיק עמק 20295/04 צווה המערער, בין היתר, להרוס את הקומה הנוספת עד ליום 21/2/2006.
המערער לא הרס את המבנים עד ליום 16/8/2006. על כן הוגש נגדו כתב האישום נשוא התיק שבפנינו.
בית משפט קמא גזר על הנאשם בתיק עמק 20295/04 עונשים שונים, וביניהם עונש מאסר מותנה למשך 6 חודשים, כאשר התנאי הוא כי המערער לא יעבור במשך 3 שנים עבירות על הסעיפים בהם הורשע. כן חוייב המערער לחתום על התחייבות כספית בסך -.40,000 ש"ח, לפיה ימנע משך 3 שנים לעבור כל עבירה על הסעיפים בהם הורשע.
כאמור, הורשע המערער בתיק שלפנינו, תיק עמק 202853/06 בביצוע עבירה עפ"י סעיפים אלה ובהתאם ראה בית משפט קמא לנכון להפעיל את עונש המאסר המותנה ולהורות על חיובו של המערער בתשלום סכום ההתחייבות עליה חתם.
בהתאם, גזר בית משפט קמא על המערער עונש מאסר של 18 חודשים, מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל, תוך קביעה כי ירוצה בעבודות שירות, והיתרה על תנאי. כן הפעיל בית המשפט את עונש המאסר המותנה, אשר היה תלוי ועומד נגד המערער, תוך קביעה שעונש זה ירוצה בחופף, כך שבסה"כ ירצה המערער את עונשו לתקופה כוללת של 6 חודשים על דרך של ביצוע עבודות שירות.
בנוסף, הפעיל בית משפט קמא את ההתחייבות שנחתמה ע"י המערער וחייבו לשלם סך של
-.40,000 ש"ח, או 8 חודשי מאסר תחתיו.
על כל אלה, הוסיף בית משפט קמא אף חיוב בחתימה על התחייבות כספים ע"ס של -.80,000 ש"ח לפיה התחייב המערער להמנע מלעבור עבירות על הסעיפים בהם הורשע משך 3 שנים.
בטיעוניו בערעור זה, טוען הסניגור כי בית משפט קמא התעלם מנסיונותיו הכנים של המערער להכשיר את השרץ, ע"י רכישת זכויות בקרקע עליה ניצב המבנה, וקבלת היתר בניה חוקי, שיתן גושפנקא לבניה הקיימת. לטענת הסניגור, הצליח המערער לרכוש זכויות ממינהל מקרקעי ישראל בקרקע האמורה ופתח בהליכי רישוי, אשר יש להניח כי יניבו היתר בניה תוך זמן קצר. לשם רכישת הקרקע שילם המערער סכום רב. בינתיים אטם המערער את המבנה ואינו עושה בו שימוש.
בנסיבות אלה, סבור הסניגור כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערער, שכן מן הראוי היה להקל בעונשו, נוכח ההתקדמות שחלה בהליכי הרישוי. לטענתו, גזר דינו של המערער גורם לו עיוות דין.
אין אנו רואים עין בעין עם הסניגור את העובדות והמסקנות העולות מהן. המערער השתלט על שטח קרקע שאינו שלו, מבלי שטרח לקבל היתר בניה. כבר בעת הדיון הראשון בת.פ. 1549/01, היה המערער חייב לדעת כי ביצע מעשה שאינו ראוי, וזאת גם אם הינו "אנאלפבית" כטענת הסניגור. חרף זאת, וחרף העובדה כי הוצא נגדו צו הריסה, הוא הוסיף ובנה קומה נוספת. גם משניתנה לו ארכה, הוסיף המערער להמרות את צו בית המשפט. העובדה כי המערער הביא לכך כי מינהל מקרקעי ישראל יאות להשכיר לו את המקרקעין, עליהם השתלט בחוזק יד, אינה צריכה להזקף לזכותו.
המערער הוכיח עצמו כמי שאינו מקיים את צווי בית המשפט, חרף ארכות שניתנו לו ועונשים מותנים המרחפים על ראשו. על כן, בצדק החליט בית משפט קמא להחמיר עימו. אין ספק, כי לאחר שברור היה וידוע היה לו למערער, מה יהיה דינו אם ימשיך להמרות את צווי בית המשפט, חייב היה להזדרז ולקיים את צו בית המשפט.
נוכח האמור, סבורים אנו כי בית משפט קמא גזר על המערער עונש ראוי והולם את נסיבותיו.
על כן, מחליטים אנו לדחות את הערעור.
המערער יתחיל לרצות את המאסר בפועל בעבודות שירות, ולשם כך יתייצב בפני הממונה ביום 08/11/07, אלא אם כן ייקבע מועד אחר על ידי הממונה על עבודות שירות.